<h1>ראב"ן שו"ת סימן פ"ד</h1>
<h2>דף ח:</h2>
לפי שראיתי אנשים חכמים מתקשים בפתרון משנה זו נתתי ליבי לפרשה דתנן [פיאה פ"ג מ"ח] הכותב כל נכסיו לעבדו יצא בן חורין, פירוש בב"ב בפרק מי שמת [ק"נ:] אמרינן האומר נכסיי לך, עבדים איקרו נכסי ארעא (לא) איקרי נכסי גלימא זוזי שטרות בהמה עופות תפילין איקרו נכסי, והכא כי כתב כל נכסיו לעבדו קנה עצמו וכל הני דמיקרו נכסי ויצא לחירות. שייר קרקע כל שהוא, לאו דוקא דשייר קרקע, דה"ה אחד מכל הני דאיקרו נכסי דאמרי' במי שמת [שם] עשו מטלטלין שיור אצל העבד דאם שייר מטלטלין שקרויין נכסי שייר העבד כמו אם שייר קרקע, וטעמא כיון דכתב כל נכסיו וחזר ושייר בנכסיו ביטל דברו האחרון את הראשון, ולא פלגינן דיבוריה למימר בנכסים דשייר שייר בנכסים דלא שייר לא שייר, אלא ודאי עקר דברו הראשון. ור"ש אומר לעולם הוא [וכו'] בין שייר קרקע דמיקרי נכסי בין שייר אחד מכל הני דמיקרו נכסי הוי בן חורין דפלגינן דיבוריה ואמרי' בנכסי דשייר שייר ולא קנה ובנכסי דלא שייר לא שייר וקנה, הילכך קנה עצמו בן חורין וקנה נמי נכסי דלא שייר בהן. וה"ה לר"ש דאם שייר בכולהו ולא שייר בעבד דיצא לחירות דפלגינן דיבורא, והיינו לעולם דקאמר ר"ש עד שיאמר סתם חוץ מאחד [מריבוא] שבהן דכיון דלא פירש באלו נכסי שייר וכיון דשייר בו לאו כרות גיטא הוא, ומיהו לר"ש אם סיים ופירש מה ששייר, קנה הכל לבד מן השיור, אבל אם לא סיים ופירש השיור לא קנה כלום באותן נכסים ששייר בהן דלהכי סתם בשיורו כי היכי דתיהוי כל אחד ואחד שיור דנימא היינו הך דשייר, מיהו כל שאר נכסים שלא שייר בהן לא קנה, אלמא פלגינן דיבורא לר"ש ואמרי' דהשיור מהני לנכסים ששייר בהן דלא קנה ולא מהני לנכסים שלא שייר בהן. ה"נ (לרבה) [לרבא] [גיטין ח':] עבד שהביא גיטו וכתב בו כל נכסיי קנויין לך ואמר בפני ב"ד בפני נכתב בפני נחתם פלגינן דיבורא ואמרי' דהא דקאמר בפני נכתב ובפני נחתם מהני לעבד ולא לשאר נכסים. הלכה כר"מ, וקס"ד דמקשה דהא דאמר ר"נ הלכה כר"מ דטעמא משום דלא פלגינן דיבורא וכי שייר שייר בכל הנכסים, ולהכי מקשה והאמר ר"נ דפלג"ד דחוזר בנכסים ואינו חוזר בעבד. ומשני הא דאר"נ הלכה כר"מ לאו משום דלא פלג"ד, אלא ודאי פלגינן דיבורא והכא הלכה כר"מ משום דלא כרות גיטא הוא שהרי עוקר דברו הראשון כדפרישית. בפר"ח מצאתי פירש דלא כרות גיטא הכי, שאין כל השטר לזכותו של עבד שיש בו גם זכותו של אדון שכתב בו השיור ששייר לעצמו, וכיון דהכי הרי השטר ברשותו של אדון ואינו כולו ברשותו של עבד ואין זה ספר כריתות.
